החלטה בתיק בש"א 2743/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' פיינברג) בת"א 1413/06, מיום 17.3.08.

כללי

1.       המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים. המבקשים הגישו בקשה לרשות להתגונן, ובטרם ניתנה החלטה בבקשה, הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשת הרשות להגן. בית משפט קמא קיבל את הבקשה וקבע כי המבקשים יוכלו להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת מטעמם עד ליום   5.3.08. המבקשים הגישו את הבקשה המתוקנת באיחור, ובית משפט קמא קבע כי תוענק למבקשים רשות להגן בטענות שנכללו בבקשתם המקורית לרשות להגן. בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא. בנוגע עם החלטה זו הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, היא החלטה שבפני.

טענות הצדדים

2.       המבקשים טוענים כי האיחור בהגשת הבקשה המתוקנת לרשות להגן הינו תוצאה של "טעות משרדית" של עורכת הדין שטיפלה בבקשה, שנאלצה להיעדר ממשרדה שבוע ימים עקב בעיה רפואית. עוד נטען כי טובים סיכויי הערעור להתקבל משום שבית משפט קמא קבע את החלטתו שלא לפי המדיניות המשפטית הנוהגת בפסיקה בדבר עידוד הגשה של בקשה לעיון חוזר באותה ערכאה דיונית בטרם יוגש ערעור, וכי במקרה דנן השתנו הנסיבות לאחר מתן ההחלטה המקורית. לבסוף טענו המבקשים כי טעם מיוחד להארכת מועד הגשת הערעור נובע מקיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית משפט קמא באותו עניין, המצדיק, לשיטתם, לאפשר הגשת "הליך אחר" באותו עניין לאותה ערכאה דיונית (סעיפים 18-19 לבקשה), וכי יש לאפשר להם למצות זכויותיהם על פי דין בפני הערכאה הדיונית בה מתנהלת התובענה העיקרית.

3.       מנגד, טוען המשיב כי המבקשים לא הראו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד הקבוע בחיקוק, ובכלל זה טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד. נטען כי עוה"ד שרי אטיאס כלל לא ייצגה את המבקשים בהליך המתנהל בבית משפט קמא ומעולם לא הגישה כל בקשה בתיק, אלא בא כוחם של המבקשים בהליך דנן. עוד טען המשיב כי החלטת בית משפט קמא ליתן למבקשים רשות להגן בטענות ההגנה שפורטו בבקשתם המקורית לרשות להגן, ניתנה לאחר שהמבקשים ביקשו וקיבלו מספר ארכות להגשת הבקשה המתוקנת, ואף לאחר שהדגיש בית משפט קמא בהחלטה האחרונה כי הארכה שניתנה הנה אחרונה. המבקשים לא נימקו את פשר האיחור מהחלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר ועד להגשת הבקשה להארכת מועד לבית משפט זה. לבסוף, טען המשיב כי המבקשים לא הראו כי טובים סיכויי הערעור להתקבל.

5.     מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, שם, עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (זוסמן, שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

       בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

6.       בענייננו, נראה כי דרכם של המבקשים רצופה כשלים: בקשתם לעיון חוזר או עיון מחדש נדחתה על ידי בית משפט קמא. כמו כן, בקשתם דנן להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה לבית משפט קמא בטרם הוגשה לבית משפט זה. הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). אמנם ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו, אולם בנסיבות דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על החלטת בית משפט קמא קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06; ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם).

7.       נוסף על כך, המבקשים לא הראו כי פעלו בשקידה ובמהירות הראויה בהגשת הבקשה דנן. החלטת בית משפט ליתן למבקשים רשות להגן על פי הבקשה המקורית שהגישו ניתנה ביום 17.3.08. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו הוגשה לבית משפט זה ביום 21.5.08. המבקשים נימקו את משך האיחור בכך שביום 20.3.08 הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר, שנדחתה על ידו ביום 30.4.08, ולאחר מכן, הגישו ביום 11.5.08 בקשה להארכת מועד להגשת הערעור לבית משפט קמא במקום לבית משפט זה מחמת טעות משפטית.

טענות המבקשים בנוגע לאיחור בן שבוע ימים שנבע, לגרסתם, ממחלת באת כוחם, עוה"ד שרי אטיאס (שתצהיר מטעמה ואישור מחלה צורפו לבקשה - נספח א' לבקשה) - רלבנטית, אם בכלל, לשאלת סיכויי הערעור להתקבל, באשר טענה זו רלבנטית לאיחור המועד שקבע בית משפט קמא לתיקון בקשת רשות להגן, ולא להחלטה שניתנה לאחר מכן, נשוא הערעור המבוקש, לפיה ניתנה רשות להגן על פי הבקשה המקורית.

8.       כמו כן, לא שוכנעתי כי טובים סיכויי הערעור להתקבל. המבקשים טוענים כי יש להם טענות כבדות משקל כנגד המשיב, ובכלל זה טענות זיוף ופעולות בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, שללא בירורן יגרם למבקשים נזק עצום. טענות אלה נטענו בעלמא, בתמציתיות ובלא פירוט או ביסוס. המבקשים טענו בסתמיות ובלאקוניות כי חל שינוי בנסיבות לאחר מתן ההחלטה המקורית, ולא פירטו מדוע יש בהן כדי להביא את בית משפט קמא לעיין מחדש בהחלטות ביניים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום כ"ו בתמוז, תשס"ח (29 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.